בטא האתר בפיתוח
כניסה עם Google

רש"י על חולין ל״ח א:ח׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין ל״ח ע״א:ז׳ רש"י על חולין ל״ח ע״א:ט׳ »
מקור חולין ל״ח א:ח׳
8 אָמַר רַב חִסְדָּא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּתְנַן: בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה – פְּסוּלָה. אֵימַת? אִילֵּימָא בְּסוֹף שְׁחִיטָה, כֹּל הָכִי תֵּיחֵי וְתֵיזִיל? אֶלָּא לָאו בְּאֶמְצַע שְׁחִיטָה?
פירוש רש"י על חולין ל״ח א:ח׳
8 מנא אמינא לה - דהאי סוף ששמעתי אמצע הוא:
9 אימת - פשטה ולא החזירה דאמרינן פסולה:
10 כל היכי תיחי ותיזיל - דלאחר ששחטה לא תסגי בפשיטת יד בלא כפיפה וחזרה בתמיה:
« רש"י על חולין ל״ח ע״א:ז׳ רש"י על חולין ל״ח ע״א:ט׳ »